עדכון


בהמשך לשני הפוסטים האחרונים, היום דיברתי עם המנהל שלי

1. הוא לא טיפל לי באף בעיה אישית בשנתיים וארבע האחרונות.

2. טוב שלפחות האמת יצאה לאור.

3. ברור שאני צריכה שלווה כדי לקבל את העבודה ששום דבר חיובי לא הולך להשתנות בעבודה שלי. עכשיו רק צריך אומץ לעזוב. יחד עם זאת עם הטיפולים לזה לא כ"כ אומץ כמו כוחות נפשיים שלא ברור אם אני יכולה לגייס כאלו.

ביום שבת טיפול – תחזיקו אצבעות

אומץ, שלווה, חכמה


"אלוהים,

תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לשנות.

את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול.

ואת והחכמה להבדיל בניהם."

ב feel so defferent פותחת שיינד את השיר בציטוט הזה.

כתקופה שכולם היו בוכים את nothing compares to you  זה היה השיר שלי. בניגוד ל nothing הצווחני משהו, feel מאופק ועצור מאוד.

אז לא הבנתי את החיבור בין הציטוט לשיר. הם היו נראים לי לא קשורים.

עכשיו אני מבינה שזה המשך התפילה.

 

היום התחבר לי הכל; התפקיד והטיפולים. אחרי יותר משנתיים אני באותו מקום מבחינת שינהם. אני עושה הכל כדי להצליח אבל אני לא מצליחה באף אחד מהם להגיע להצלחה.

אין לי את השלווה לקבל את אשר לא ניתן לשינוי, אין לי את האומץ לבצע שינוי, וחמור מכך אני לא יודעת להבדיל בי השנים. מה לשנות את הטיפולים? את העבודה? איפה תמונה לי הצלחה?

אולי מה שנותר לי להתפלל אליו זה את השליטה העצמית ששייניד מפגינה.

Kooks


הוא המנהל שלי כבר הרבה זמן. תחילה עקיף ועכשיו ישיר. במשך כל הזמן הזה ביקשתי מספר פעמים שינוי תנאים. לא רק שכר. התאמות לתנאים שמקבלים אחרים במעמדי, שינוי תיאור תפקיד , שינוי דרגה וכו'.

במשך הזמן הזה גם אנשים אחרים ביקשו. אלו שאיימו בעזיבה קיבלו.

עכשיו עכשיו היה הזמן

והוא שוב לא טיפל לי בדברים.

לא הגבתי.

הוא התעקש לדבר.

הוא ביקש שאני אכין לו רשימה של הדברים שאני רוצה שהוא יטפל לי.

העיקר שהדאגה  להון האנושי הוא יעד אסטרטגי של התאגיד.

מה הן המילים אם לא שתיקה


אני גונבת תנועות מאנשים. מימיקות קטנות. לא מורגשות.  מהמדריך שלי גנבתי את תנועת העלת  המשקפים. מאחת המנהלות שלי את האופן בו היא קוראת מסמכים במחשב. מהבוס הנוכחי שלי מחווה קטנה בה הוא שם שתי אצבעות על  שפתיו.

אני גונבת טונים מאנשים. למעשה גנבתי רק ממישהי אחת. מיעל אבקסיס. גנבתי את הטון הקבוע שלה בה היא מדברת. לא משנה אם זה ערוץ הילדים, שבתות וחגים או פירסומת. יש לה טון כזה שבא מהסרעפת. אני הטונים שלי באים מהבטן. אצלה מהסרעפת. אתם יודעים כמו שלומדים זמרים כדי שלא יתאמצו.

לפעמים שאני יודעת שהבטן שלי רועשת וגועשת. שהיא כבר לא יכולה להכיל כלום יותר ותפזר הכל בדמעות אני אומרת לעצמי "היום אני אהיה יעל אבקסיס" .

לאחרונה אני לא מצליחה לדבר ברור. כנראה יש לי איזה קצר במוח. אני מדברת המילים נשמעות לי נכונות אבל אנשים שומעים משהו אחר. או שמגיבים עלי בצורה מוזרה ואז לרוב משהו אחר אומר בדיוק אותו דבר  ומקבל נדהודיי  הסכמה.

בתאגיד אתה יכול להעביר ימים שלמים ולא להגיד כלום מלבד בוקר טוב וביי. אתה יכול לנהל תקשורת שלמה במייל. להיות חבר, להגיע להחלטות עיסקיות והכל במייל. אתה בקיוב שלך באופן ספיס המקולל. מעביר ימים שלמים בקריאת מילים והגבה אליהם כתיבת מסמכים ואתה יכול לעשות עבודה מעולה בלי להחליף מילה.  פעם שהייתי קטנה הייתי עושה זאת בכוונה מעבירה ימים שלמים בשתיקה וחיוכים. רוב האנשים בכלל לא שמו לב.

החלטתי לשכלל את הענין: אם להעביר ימים שלמים בשתיקה מול המחשב, למה לא לעשן תוך כדי. ביקשתי מהבוס שלי לפטופ לעבודה מהבית.

אני גונבת תנועות מאנשים. מימיקות קטנות. לא מורגשות.  מהמדריך שלי גנבתי את תנועת העלת  המשקפים. מאחת המנהלות שלי את האופן בו היא קוראת מסמכים במחשב. מהבוס הנוכחי שלי מחווה קטנה בה הוא שם שתי אצבעות על  שפתיו.

אני גונבת טונים מאנשים. למעשה גנבתי רק ממישהי אחת. מיעל אבקסיס. גנבתי את הטון הקבוע שלה בה היא מדברת. לא משנה אם זה ערוץ הילדים, שבתות וחגים או פירסומת. יש לה טון כזה שבא מהסרעפת. אני הטונים שלי באים מהבטן. אצלה מהסרעפת. אתם יודעים כמו שלומדים זמרים כדי שלא יתאמצו.

לפעמים שאני יודעת שהבטן שלי רועשת וגועשת. שהיא כבר לא יכולה להכיל כלום יותר ותפזר הכל בדמעות אני אומרת לעצמי "היום אני אהיה יעל אבקסיס" .

לאחרונה אני לא מצליחה לדבר ברור. כנראה יש לי איזה קצר במוח. אני מדברת המילים נשמעות לי נכונות אבל אנשים שומעים משהו אחר. או שמגיבים עלי בצורה מוזרה ואז לרוב משהו אחר אומר בדיוק אותו דבר  ומקבל נדהודיי  הסכמה.

בתאגיד אתה יכול להעביר ימים שלמים ולא להגיד כלום מלבד בוקר טוב וביי. אתה יכול לנהל תקשורת שלמה במייל. להיות חבר, להגיע להחלטות עיסקיות והכל במייל. אתה בקיוב שלך באופן ספיס המקולל. מעביר ימים שלמים בקריאת מילים והגבה אליהם כתיבת מסמכים ואתה יכול לעשות עבודה מעולה בלי להחליף מילה.  פעם שהייתי קטנה הייתי עושה זאת בכוונה מעבירה ימים שלמים בשתיקה וחיוכים. רוב האנשים בכלל לא שמו לב.

החלטתי לשכלל את הענין: אם להעביר ימים שלמים בשתיקה מול המחשב, למה לא לעשן תוך כדי. ביקשתי מהבוס שלי לפטופ לעבודה מהבית.

הוא ביקש שאני אכתוב לו מייל.

נתתי לו בתגובה את חיוך יעל אבקסיס הכי רחב שלי.

I'm chicken shit

can't buy it


היום היה יום לא טוב, הטיפול מתקרב. כנראה ביום ראשון. ונראה שהכל מתחרבש ואני לא אוכל להגיע אליו רגוע. בעבודה הלחץ שניסיתי להימנע ממנו גובר וגובר. הזמן הולך ומתכלה והטסק הולכות ומתרבות. רבתי עם אשה על פיצה. על פיצה!!! התקשרו מבית החולים חסרה להם בדיקה ובלעדיה אני לא אוכל לעבור את הטיפול. לא בגלל שלא עשיתי את הבדיקה אלא בגלל שהרופא שלי לא העביר אותה.

אני ממש ג'נקית; שאיפות (המדכא) הזרקות (המעורר זקיקים) ומאנצ'ס ענקיים. הפכתי פסיכית לגמרי.

הפעם זה חייב להצליח!! זה פשוט חייב! כי אני עוד דקה כבר לא שם. אני כמו דוגית ששטה ומלחיה עומדים להרדם כולם. אני שטה. לא חותרת. לא עוגנת. שטה באינרציה. אם זה לא יקרה הפעם. אם זה לא יצליח כיצד תגיע הדוגית לחוף?

אין תמורה


השבוע התאגיד פרסם מה הוא עשה כתגובה לסקר עמדות.

המושג המכובס הזה: "סקר עמדות" . אני לא מבינה מה ההנהלה חושבת שהיא מכנה את זה סקר עמדות.  כולם יודעים שזה משוב  עובדים. כולם יודעים שהבעיה המרכזית היא השכר. ובכל זאת בואו נגיד שאנו קשובים לעובדים נעשה סקר. נשקיע שעות בהכנת הסקר, בשאלות מכובסות, נשלם הון ליועצים, נשקיע תשומות בעידוד העובדים במילוי הסקר, נשקיע שעות בניתוח התוצאות, מצגות, מסמכים להנהלה, להנהלה המורכבת לדריקטוריון. והפתעה!

הבעיה העיקרית זה השכר.

יכולתי לספר לכם את זה בלי כול הכספים שבזבזתם.

ואז מה עשה התאגיד כדי לטפל בעית השכר? העלה את השכר בממוצע ב  0.17%. מרשים לא?

בואו נעשה חישוב פשוט: נניח שאני מרוויחה 10,000 ש"ח אחרי העדכון אני מרוויחה 10,017 ש"ח.

איזה מזל שאני עובדת בתאגיד הזה.

בכל מקום פיטורים קיצוצים ורק אצלי עושים עידכון שכר ולא סתם עידכון , עדכון של 0.17%

פעם מנהל שלי ניסה להיות מערכתי ולהצדיק את המערכת. הוא ניסה לסבן ולמרוח אותי כ"כ וזה היה כ"כ שקוף. אחרי שהוא סיים לדבר אמרתי לו שאם הוא מצליח לשכנע משהו בצדקת המערכת בטיעון הזה צריך לפטר את העובד הזה על טיפשות.

וזו גם השורה התחתונה של הסקר עמדות

בפעם הבאה שיכניסו שאלה האם השביעות עלתה בעקבות הטיפול הקודם. מי שענה כן צריך להיות מפוטר על המקום על טיפשות.

איזה מזל שהסקר אנונימי!!!

בפעם הבאה בפינת אין תרומה על החוק שעות נוספות ואיך התאגיד טיפל בזה.

 

אני חייבת ללמוד


אני חייבת ללמוד לשתוק:

לא לענות. לא לזכור לשלוף תגובה למשפט שנחרט בזיכרון על שיחה שהתנהלה לפני שבוע.

אני חייבת ללמוד לא לשמוע:

את העלבונות הקטנים. את הטונים המזלזלים, הצועקים. לא לשמוע את הכישלונות. שה"יפה" נאמר בטון רפה, כמעט בכורח.

אני חייבת ללמוד לא לראות:

את ה"יפה מאוד" המחפף. את המחמאות שאחרים מקבלים. את המילים שלא מגיעים.

אני חייבת ללמוד להפסיק לעשות השוואות

היחס הכפופים שלי קיבלו ממני לעומת היחס שאני מקבלת ככפופה.

אני חייבת ללמוד למחוק:

את הזיכרונות של מעשי הקיפוח הקטנים.

 

ומה ישאר ממני בסוף?

 

רשומות ישנות קודמות